לא רק שהחייט כץ, שעוד לא הזדקן, היה מקצוען בתחומו — הוא גם היה שר בבית הכנסת! היה לו קול בריטון קטיפתי — שכל נשות העיירה נפעמו ממנו. "העיירה" בעצם הייתה אחת מאזורי העיר דנייפרופטרובסק, והיא נמצאה על הגדה השמאלית התחתונה של נהר הדנייפר. קראו לה בשם מוזר, "אמור חול". היה שם די הרבה חול, והבתים שמאחורי הדיונות לא נגלו לעין. את הנכד ניומקה בן החמש סבא הכי אהב מכל הנכדים, משום שהייתה לו שמיעה אבסולוטית וזיכרון מוסיקלי מופלא. מבלי להפסיק לתפור, הסב הדריך את נכדו: "ניומקה, גיורסט דו מיר? היידישה ליד איס גיטה ליד, היידישה ליד איס שיונו ליד, האיידישה ליד איס דיבסטה ליד, אם גנצם וולט" ("ניומקה אתה שומע אותי? השיר ביידיש — הוא שיר יפה, השיר ביידיש — הוא שיר טוב, השיר ביידיש — הוא השיר הכי נפלא בעולם").