חבריי, אין חשש, שדבר כתיבה זה יהפוך לרומן. יתרה מזאת, לא אשלח את עמלי למועמדות... לפרס נובל. כאשר מעגל ההתעניינות כה קטן, כה רחוק, פתאום צץ רצון (אצלי בכל אופן) לספר את מה שטרם סופר. שמתי לי לכלל: השתדל להגיד דברך כל עוד הנך חי ולא כאשר אבן מעליך.
לאחדים מקרוביי וחבריי כבר לא הספקתי ואני מצר על כך. ברצוני להאמין שהיום, לאור ההתקדמות המופלאה במדיה התקשורתית, גם הם יוכלו לקרוא את מה שכתבתי. זה לא בגדר סוד, שאצל היהודים יש קו טלפון ישיר לקב"ה והוא גר בסמוך לגן העדן לכן, לדואר ישראל לא תהיה שום בעיה להעביר את דבר ספרי למקום שבו, אני בטוח, כל היהודים נמצאים.
כמובן, שזה לא כל מה שראיתי והייתי עד לו, אלא מבט קצר לעבר הלא רחוק.